ארכיון הרשומות עם התג "פטי סמית'"

רק ילדה

פורסם: 30/12/2012 ב-מוסיקה
תגים:

ניסיתי. ניסיתי שוב. בצורה לא לגמרי אופיינית, בטח ניסיתי גם בפעם השלישית, וזה לא עבד: אני לא מצליח לאהוב את פטי סמית' הזמרת. את פטי סמית' הסופרת, לעומת זאת, אני מאוד, מאוד אוהב. היום היא חוגגת יום הולדת 66, ובעוד כמה שבועות היא תחגוג שלוש שנים לאוטוביוגרפיה המופלאה שלה – Just Kids – שהחליקה בפיוטיות רבה לאוויר העולם בינואר 2010.

לא אצטט מתוך הלקטורה שזכיתי לכתוב ל"כנרת-זמורה ביתן-דביר" כששאלת התרגום לעברית עלתה, בערך לפני שנתיים, אך כן אשלוף משם את הרגשתי אחרי קריאה ראשונה בספר: שיר הלל לקשר אנושי. Just Kids הוא סיפור על מערכת יחסים בין סמית', הצלם הפרובוקטיבי רוברט מייפלת'ורפ, אמנות וניו יורק. הארבעה משפיעים אחד על השני כמעט בצורה שווה, וקחו את זה מאדם שלא הכיר את סמית', מייפלת'ורפ וניו יורק, אחד שלא מבין דבר וחצי דבר באמנות:בספר הספציפי הזה, יש לבורות היכן להתחבא. זה כלל לא משנה. זהו ספר שירה במסווה של אוטוביוגרפיה, ספר שיריץ אתכם למחסן בנסיון לבנות את מכונת הזמן שתיקח גם אתכם לצ'לסי הוטל של סוף שנות השישים. אמנות שמדברת על אמנות. אמנות שמדברת על חשיבות האמנות. חשיבות האמנות שמדברת על – נו, מספיק. הנה, נגיד, משהו מעמוד 275, כשמפיילת'ורפ גוסס על מיטת בית חולים, קרוב לסגור את טופס הטיולים היוצא שלו מהעולם:

“Patti, did art get us?"
I looked away, not really wanting to think about it.
"I don't know, Robert. I don't know. Perhaps it did, but no one could regret that. Only a fool would regret being had by art; or a saint.”

ואיזה כיף היה לראות הפרסים הספרותיים היוקרתיים בהם סמית' זכתה בעקבות המסמך האדיר הזה, השבועות הרבים שבילה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, ולמעשה, גם עצם התרגום לעברית. שמעתי דברים נהדרים על עבודת התרגום של אורטל אריכה והתרומה של בועז כהן, ונדמה לי שאי אפשר ליפול כאן – לא עם הגרסה העברית, ובטח ובטח שלא עם האנגלית. אז קדימה, קדימה.ועכשיו אלך לנסות להקשיב פעם נוספת ל-Horses, אלבומה הראשון של סמית', עם הצילום המיתולוגי של מייפלת'ורפ על השער, ארים ידיים כבר בשיר השני ואתהה האם עבר מספיק זמן כדי שאוכל לקרוא פעם נוספת את Just Kids.