רק ילדה

פורסם: 30/12/2012 ב-מוסיקה
תגים:

ניסיתי. ניסיתי שוב. בצורה לא לגמרי אופיינית, בטח ניסיתי גם בפעם השלישית, וזה לא עבד: אני לא מצליח לאהוב את פטי סמית' הזמרת. את פטי סמית' הסופרת, לעומת זאת, אני מאוד, מאוד אוהב. היום היא חוגגת יום הולדת 66, ובעוד כמה שבועות היא תחגוג שלוש שנים לאוטוביוגרפיה המופלאה שלה – Just Kids – שהחליקה בפיוטיות רבה לאוויר העולם בינואר 2010.

לא אצטט מתוך הלקטורה שזכיתי לכתוב ל"כנרת-זמורה ביתן-דביר" כששאלת התרגום לעברית עלתה, בערך לפני שנתיים, אך כן אשלוף משם את הרגשתי אחרי קריאה ראשונה בספר: שיר הלל לקשר אנושי. Just Kids הוא סיפור על מערכת יחסים בין סמית', הצלם הפרובוקטיבי רוברט מייפלת'ורפ, אמנות וניו יורק. הארבעה משפיעים אחד על השני כמעט בצורה שווה, וקחו את זה מאדם שלא הכיר את סמית', מייפלת'ורפ וניו יורק, אחד שלא מבין דבר וחצי דבר באמנות:בספר הספציפי הזה, יש לבורות היכן להתחבא. זה כלל לא משנה. זהו ספר שירה במסווה של אוטוביוגרפיה, ספר שיריץ אתכם למחסן בנסיון לבנות את מכונת הזמן שתיקח גם אתכם לצ'לסי הוטל של סוף שנות השישים. אמנות שמדברת על אמנות. אמנות שמדברת על חשיבות האמנות. חשיבות האמנות שמדברת על – נו, מספיק. הנה, נגיד, משהו מעמוד 275, כשמפיילת'ורפ גוסס על מיטת בית חולים, קרוב לסגור את טופס הטיולים היוצא שלו מהעולם:

“Patti, did art get us?"
I looked away, not really wanting to think about it.
"I don't know, Robert. I don't know. Perhaps it did, but no one could regret that. Only a fool would regret being had by art; or a saint.”

ואיזה כיף היה לראות הפרסים הספרותיים היוקרתיים בהם סמית' זכתה בעקבות המסמך האדיר הזה, השבועות הרבים שבילה ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס, ולמעשה, גם עצם התרגום לעברית. שמעתי דברים נהדרים על עבודת התרגום של אורטל אריכה והתרומה של בועז כהן, ונדמה לי שאי אפשר ליפול כאן – לא עם הגרסה העברית, ובטח ובטח שלא עם האנגלית. אז קדימה, קדימה.ועכשיו אלך לנסות להקשיב פעם נוספת ל-Horses, אלבומה הראשון של סמית', עם הצילום המיתולוגי של מייפלת'ורפ על השער, ארים ידיים כבר בשיר השני ואתהה האם עבר מספיק זמן כדי שאוכל לקרוא פעם נוספת את Just Kids.

(הטקסט הבא נכתב בשלהי אוקטובר 2010, אחרי הופעתו של לאונרד כהן בברטיסלבה)

"זו ההופעה האחרונה שלנו באירופה", אומר לאונרד כהן. העיר היא ברטיסלבה, הקהל הוא ישנוני, החושך הוא חושך. “אבל אל דאגה: ניתן את כל מה שיש לנו", מוסיף היהודי הנודד, ועובר לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב בעולם: הכל. 24 קודם לכן היו הכהן הגדול ולהקתו המדויקת בסלובניה. הערב הם סלובקים. אחרי מנוחה של שבועיים יגיעו 14 הופעות על פני חודש בניו זילנד ואוסטרליה, ואז חזרה לאמריקה. בתום מספר הופעות בארה"ב, אמור אחד מסיבובי ההופעות הפופולאריים והמסוקרים בשנים האחרונות להגיע לסיומו, בערך שלוש שנים אחרי שיצא לדרך בקנדה.

לאונרד כהן אמנם שוחה באגם של רומנטיקה, אבל סיבוב ההופעות הנוכחי התחיל מפרקטיקה פשוטה: לאחר שקלי לינץ', מנהלתו, מעלה את מרבית כספו ב-2005, הכהן הגדול הבין שעליו לחזור לעבוד. 15 שנים אחרי שירד מהבמה הוא נאלץ לשוב אליה, מצויד בעיבודים חדשים לשירים ישנים, עם כיסים פחות מצלצלים וגרון פחות אדמדם מיין. למרות שהוא עובד על אלבום חדש, עדיין לא ברור האם לאונרד כהן מתכנן סיבוב הופעות מקיף נוסף. בשעתה נחשבה קלי לינץ' למכשפה, ומעריצי כהן הם שונאיה. בדיעבד, מסתבר שנסתרות הן, דרכי האל. כעת לא נותר אלא להתפלל למעילה נוספת, שתיאלץ את המשורר העילאי לארוז את גאונותו במזוודה ולצאת בחזרה לדרכים.

הכהן הגדול עומד בהבטחתו; הוא נותן הכל. כותב שורות אלה, שכבר זכה לראות אותו בניו זילנד ובפריז, יודע שלאונרד כהן תמיד נותן הכל, והופעותיו האחרונות דומות: העיבודים אותם עיבודים, סדר השירים כמעט ולא משתנה, אפילו פניני החכמה המרצפות את דרך הזהב בין שיר לשיר לעתים חוצות יבשות וחוזרות על עצמן, וזה בסדר; שלמות מעולם לא נזקקה לאלתורים. גם התנ"ך לא משתנה בפעם השלישית שקוראים אותו, ואנשים לא נוהגים לכבוש את הרחובות ולהפגין על כך. ובכל זאת, אתה מחפש שינויים קטנים בהגשה. אתה נתלה במילים, אוחז בכל הכח בהחלפת פועל שרירותית. עבד של אינטונציה.

בעולם הספורט האמריקאי נהוג להגלות אתלטים גדולים במיוחד להיכל התהילה. לאונרד כהן זקוק להיכל התהילה משל עצמו. היכל התהילה של המילים. זו לא הכמות – מג'יק ג'ונסון הוא לא מלך האסיסטים של ה-NBA בכל הזמנים, ובכל זאת נחשב לאחד המוסרים הגדולים בתולדות הכדורסל; על אותו משקל, לאונרד כהן לאו דווקא השתמש במילים "Naked”, “Broken”, “Darkness”, ו-”Beauty” יותר מזמרים אחרים, אבל אף אחד לא משתמש בהם כמוהו. מדובר ברופא של אותיות. נפח של מילים.

כדרכו בקודש, לאונרד כהן מרקיד את הקהל אל קצה האהבה בשיר שפותח את המופע. אלא שלאחר מספר שירים קבועים בסדרם – The Future, Bird On A Wire, Everybody Knows וכן הלאה  – מגיעים שניים חדשים: Born In Chains, ו-The Darkness המדהים. בהמשך יזכה הקהל לשמוע לראשונה גם את Feels So Good – עוד שיר שאמור להופיע באלבום החדש, שמסתמן כמלנכולי ונפלא.

(* ובכן, באותה נקודת זמן הוא אמור היה להיכלל ב-Old Ideas)

הקהל הסלובקי מאופק. אתה מחפה עליו – מוחא כפיים קצת חזק יותר, נושא תפילות סטנדינג אוביישן. בחצי הראשון של ההופעה זה לא עובד. אחרי ההפסקה, הסיפור אחר לגמרי.

לאחר Anthem התפילתי הוא מציג את הנגנים שלו, הפעם בצורה פואטית, מרגשת ומתמסרת עוד יותר מתמיד. כל אחד מהלהקה הנפלאה זוכה לשיר קטן משלו. המתופף אמון על "הגיאומטריה של היופי", למשל, ובתוכך אתה נמס, מתכווץ ונכנע. היית נפרד מחשבון הבנק שלך כדי לשמוע הופעה שלמה בה לאונרד כהן בסך הכל מציג את הנגנים. היית משליך את כרטיס האשראי כדי לשמוע אותו מקריא תפריט של חומוסיה.

אווירת סוף מוהלת את החושך. הקהל מתחיל להתמסר. אתה מושך באפיך, כואב את גרונך האדמדם. באמצע Sisters Of Mercy הבחורה בלונדינית שלצידך מגישה לך טישו. אתה מודה לה, תוהה באיזו מחווה היא תבחר אם, חלילה, יבצע הכהן הגדול את The Butcher, ומסכם שהדרך לשלום עולמי בוודאי משובצת בממחטות מנוזלות.

בשלב הזה הקהל כבר עומד על הרגליים. מחיאות כפיים ממלאות את החלל שבין השירים, ונדמה כאילו גם האלפים שחולקים שווה בשווה את החושך מתחילים להרגיש ששעון החול אוזל. “זכרו אותי, הייתי חי בשביל המוסיקה", לאונרד כהן שר כשמציע לכבוש את מנהטן ורק אחר את ברלין, ואתה מזכיר לעצמך שהאליל שלך כבר בן שבעים ושש. יום אחד אתה תהיה כאן, והוא כבר לא.

הוא משחק עם ההדרנים כשם שהוא משחק עם השפה האנגלית. מקפץ מחוץ לבמה, מקפץ חזרה, נותן את הכל. צמרמורת מחליפה צמרמורת עם חפיפה קצרה, כמו חיילים ממושמעים במוצב על קו הגבול. הצמרמורת האמיתית היא כשאין צמרמורת. אתה מזהה את השירים שסיימו את ההופעות שכבר ראית, ויודע שעוד רגע זה נגמר. ובכל זאת, בהופעתו האחרונה באירופה לאונרד כהן מחליט לבצע שינוי: Ain't No Cure For Love נועל את ההופעה, במקום להיות אחד השירים הפותחים אותה. אנשים הופכים חצאי-אנשים. חצאי-אנשים הופכים אנשים. הקהל לא מוכן שזה ייגמר.

את מרבית הופעותיו לאונרד כהן נוהג לסיים עם משפט מפתח כלשהו, פנינת חכמה פשוטה וגאונית שאנשים חרוצים בוודאי תולים על מקרריהם. הוא מנסה גם הפעם, אלא שהקהל לא נותן לו. מחיאות הכפיים נטענות דיסטורשן. חבוש במגבעתו המפורסמת, ששומרת את גאונותו ואת צניעותו במקום, לאונרד כהן מביט בקהל. הוא שותק. הוא מחייך. הוא קצת הלום. “אין לי מילים", הוא אומר לבסוף. ארכיטקט המילים השתמש בכל המלאי שלו. הוא נתן הכל. הוא ריק מאותיות. לאונרד כהן משתחווה בפני הקהל ויורד מהבמה בפעם האחרונה, משאיר מאחוריו יבשת ישנה ובוכיה.

האור נדלק.

אם רק הייתי יודע, תאמינו לי שלא הייתי עושה את זה. אני לא בנאדם רע. בתי הכלא מלאים באנשים שהיו חוזרים על הפשע שלהם גם במבט לאחור: אלה שרצחו לא רצחו בטעות. אי אפשר גם לאנוס בטעות. ומעולם לא שמעתי על מישהו שהעלים מס בלי כוונה. לא. אני, אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה – בקטע מילולי, כפי שמיד תבינו – ברגע, ברגע הייתי עושה את זה. כי טעויות קורות בעולם. ואם מישהו עושה טעות, והוא בכלל לא התכוון, ובדיוק ברגע שהוא עשה טעות הצטברו עוד כמה דברים לא קשורים, שלא בשליטתו, וקרתה טרגדיה, אז מה, תזרקו עלי את גם את הגורל? אני אשם שבדיוק באותו רגע היא היתה על הכביש? אני אשם שהיא לא זזה? אני אשם במצב התנועה באותו בוקר? במזג האוויר? לא. אני לא צריך להיות אחראי לצירופי מקרים של העולם. אם ככה אז תעמידו למשפט את אלוהים אם אתם רוצים, ואם אתם לא מאמינים בו אז שימו שם, על הדוכן, איזה אל יווני או עשרה. אומרים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, אבל אף פעם לא שמעתי מישהו מתאר את ריצוף השביל לגן עדן. האם הוא רצוף בכוונות רעות? כמובן שלא. גם הוא מלא בכוונות טובות. אנשים טובים פועלים מתוך כוונות טובות.

ומה, נראה לכם שאכפת להם, נראה לכם שלמישהו אכפת מהכוונות שלי? זין אכפת. שבעים שנה של קולנוע וטלוויזיה הרסו לכולנו הכל. כששוטר עוצר אותך עכשיו, כל דבר שתגיד יישמע כמו קלישאה קולנועית מהוליווד: אשתך עוברת צירים? כן, בטח. אבא שלך שוכב עם התקף לב בבית חולים? לך תעבוד על מישהו אחר. הבן שלך הלך לאיבוד ברחובות? אמין, ממש אמין. בסדר, אני מבין שכנראה היו קצת יותר מדי אנשים שניצלו את השיטה, או את טוב ליבם הנדיר של השוטרים, אבל מה עם כל אותם פעמים שהמשפטים האלה נכונים? מה עם כל הגברים שבאמת מסיעים את אשתם ללדת, ונוסעים 115 בכביש של תשעים? מה עם כל הבחורות שאמא שלהן באמת היתה מעורבת בתאונת דרכים ליד צומת קסטינה, והן חייבות להגיע אליה עכשיו, אבל ממש עכשיו? זה כבר לא עולם של שחור ולבן – זה עולם של שחור או לבן. תבחר מקצוע, תקבל צבע, ואיתו תתנהג למשך שארית חייך.

אז אני משער שאין טעם אפילו להגיד שבאותו בוקר, כשדרסתי אותה, בכלל מיהרתי להגיע לאיזור הפיגוע, כי למרות שתמיד אומרים לאנשים להתרחק, בתכל'ס תמיד צריכים עזרה. תמיד. הייתי רק בזירת פיגוע אחת בחיים שלי, אבל מאז, אם קורה משהו קרוב אלי, אני ממהר להגיע ולעזור במה שצריך. אני לא מפחד. אתה צריך להיות מאוד טיפש או מאוד חכם כדי להתפוצץ במקום בו התפוצצו כמה דקות לפניך, ואלה, הערבים, לא מאוד טפשים ולא מאוד חכמים. זאת הבעיה איתם. אם הם היו מאוד טפשים או מאוד חכמים, כבר היה כאן שלום מזמן. אבל הם באמצע, וגם אנחנו באמצע, ולך תעשה שלום עם אמצע.

כן, מיהרתי. מודה. וכן, יכול להיות שלא האטתי כמו שצריך במעבר חציה. אבל כוס אמק, 22 שנה על רצח יונה? יש אנשים שמסתובבים חופשי ברחובות, ואותי דפקו 22 שנים בפנים כי דרסתי איזו חיה מסכנה שנתנו לה כנפיים ובכל זאת היא מעדיפה לחצות במעבר חציה. אני אומר, אם את כל כך טיפשה, מגיע לך למות. זאת אבולוציה פשוטה, לא רצח פלילי: הטפשים נכחדים. והנה, במקרה שלי, אדם חזק עם כוונות טובות ללכת ולתת יד לאנשים גוססים נדפק 22 שנה בפנים. הדבר היחיד שנשאר לי הוא לקוות לקיצור על התנהגות טובה. זאת הנחמה היחידה. אתה יכול לאנוס ילדה בת ארבע ועדיין ליהנות מהתנהגות טובה. אם אני הייתי מנהל את המדינה הזאת היו מקבלים קיצורים על התנהגות טובה יחסית, בואו נעמיד דברים בפרופורציות.

אבל איזה פרופורציות, זין פרופורציות יש במדינה הזאת. הדבר היחיד שאכפת פה לאנשים זה סמלים. את כל השאר כבר דפקנו – לא הוצאנו זמר אחד נורמאלי לעולם; פעם במאה שנה אנחנו עולים למונדיאל; פעם במאתיים זוכים באוסקר; וואלה, אחת לשתי מלחמות אנחנו מנצחים, וכובשים איזה שטח עליו נצטרך לוותר במשא ומתן הבא. אבל בסוף אנחנו מאבדים גם את השטחים האלה, וכל מה שנשאר לנו זה כמה סמלים והמנון. ובמקום להגן ולדאוג שלאנשים כאן יהיה טוב, אנחנו דואגים לסמלים שלנו. עדיף למות בעד ארצנו מלחיות בעד עצמך.

איך זה שאתם דרסתם עשרות יונים בחיים שלכם ולא קיבלתם אפילו מבט עקום ברחוב ואני, על יונה אחת נכנסתי לכלא ל-22 שנה לפני התנהגות טובה יחסית? סמליות. במשפט שעשו לי טענו שדרסתי את יונת השלום. אני יודע שחלקכם חושבים עכשיו: איזה חלאת אדם. טוב שיירקב בכלא. ואם היה לנו עונש מוות כאן, היינו מפעילים אותו עכשיו. שיראה איך אייכמן הרגיש.

מצד שני, אני מקווה שלא כל המדינה הזאת משוגעת, וחלק מכם גם חושב: כולה יונה. ובכלל, איך ידעו שזאת יונת שלום, ולא סתם איזה יונה מעצבנת שמשמיעה קולות מרגיזים לאללה ומחרבנת בעיקר על מכוניות לבנות? שאלה טובה. לפי התובע, בניתוח של אחרי המוות מצאו בתוך הפה של יונה עלה של זית. צירוף מקרים? בטח. ככה כל בנאדם הגיוני היה חושב. אני מוכן לחתום שעכשיו, ממש ברגע שאתם קוראים את זה, מרחפות מעלינו מיליון יונים עם עלים בפה. בטח יש כאלה שמסתובבות עם עלים של חסה בפה. מה היה קורה אם הייתי דורס יונה עם עלה של חסה, אה? מה אז? אז זאת לא היתה יונה של שלום, אלא יונת בריאות?

סמליות. הכל כאן סמלי. השופט אמר שמגיע לי עונש כבד למען יראו וייראו, וגם זה נשמע מפגר לאללה: איזה יראו, איזה ייראו? למה, יש עוד יוני שלום מסתובבות חופשי? אם כן, אולי זאתי שדיממה למוות על הכביש לא כל כך נדירה, ואז מה הביג דיל. ממילא היא לא עשתה עבודה כל כך טובה. ואם לא, והיא היתה היחידה, למה לקבוע תקדים? ממש רעיון טוב. אולי נקבע עוד תקדים, נגיד, שאסור לירות כדורים חיים על טוסטרים מהלכים. מי שיירה בטוסטר מהלך, מינימום שבע שנים בפנים. ואלה יהיו השבע שנים הטובות שלו, ככה נקבע, כי אם ממילא הכל סמלי, אז נדפוק אותו עד הסוף.

בתקשורת כתבו שגמרתי לנו את תהליך השלום. גם כן מתחסדים שמאלנים מסריחים. תמיד כיף שיש על מי להפיל את התיק. אני? אני גמרתי את תהליך השלום? אתם בטוחים שזה לא המנהיגים הדגנרטיים ששולטים בשני העמים האלה כבר שישים שנה? האגו המאסיבי? המיליטנטיות המובנית? כן? אני? אוקיי, בסדר. כנראה שעכשיו באמת כבר אין סיכוי לשלום. בעיתון אחד אפילו כתבו שהסימן הראשון לא איחר להגיע, כמה דקות אחרי שדרסתי את היונה היה הפיגוע ההוא. מסלפים שם עובדות כאילו כלום. אבל מה, מישהו יקשיב לי? מישהו יקשיב לרוצח? זין יקשיב. וכשאני אומר שהיונה הזאת, כדי לקחת את הענף הזה של הזית שלה, צריכה לחפש חודשים שלמים כי המתנחלים גנבו לפלסטינאים את כל המסיקים, מישהו מסכים איתי? איזה מקשיב. אף אחד לא מקשיב.

האמת? בסך הכל בסדר כאן, בכלא. יש מים חמים במקלחות, יש טלוויזיה כל ערב, ובניגוד למה שאתם בטח חושבים, האוכל ממש לא רע. גם החבר'ה טובים. אבל מה, לישון אני בקושי ישן, למה המצפון שלי לא נותן לי לישון. כשכולם טוחנים לך כל הזמן בשכל שאתה חרא של בנאדם, שהרגת את המדינה ושבחיים לא יהיה שלום בגללך, מאוד קל לעצום עיניים אבל בדרך כלל כלום לא קורה. אתה פשוט שוכב על המזרון הדקיק שלך, בתא שהוא קר גם בקיץ, עוצם עיניים, וחושב על היונה המסריחה הזאת. שישים שנה היא דפקה אותנו, העצלנית, לא שלום ולא בטיח. כשראש ממשלה לא מוריד את אחוז האבטלה בקדנציית ארבע השנים שלו, כולם דורשים משאל עם. אבל כשהמעופפת המחורבנת הזאתי יושבת על התחת שלה ולא מגשימה את הייעוד היחיד שלה? כלום, כולם מפחדים ממנה. יאללה. אז עכשיו אין כבר ממה לפחד. הבת זונה עלתה למעלה. בטח הגיעה לגן עדן. בכל זאת, היו לה כוונות טובות חבל על הזמן.

בדרך כלל אני לא עוצרשלא תחשבומישהו צריך ממש לדמםלגסוסלמות כדי שאני אעצור בשבילו ברחובאו למות או להיות בחורה יפהאני לא מבזבז את הזמן שלי על אנשים חיים ובחורות מכוערותאבל זהלא יודעהיה בו משהוולא היה לי לב להמשיך ללכת ולהתעלם ממנו כמו שאני עושה לשאר האנשים שעוצרים אותי ברחוב.

"שלום לךאדון", הוא אמרהיו לו קול גבוהכמו של ילד.

"זה בסדראתה יכול לקרוא לי אדוני".

"שלום לך אדוניתוכל לעזור לי כמה רגעים?”

הסתכלתי לו בעינייםלמה תמיד אני אומר שכל התשובות לכל השאלות נמצאות בעיניים של האנשיםהוא הסתכל עלי חזרההיו לו סתם עינייםבלי תשובות.

"סעדבר", אמרתי לו ועשיתי תנועה מעגלית עם יד ימין.

"תודה רבהאני אעשה את זה קצרמשום שאני מנחש שאדוני אדם עסוק".

"אתה מנחש נכון".

"רואיםובכןתחילהזה עלול להישמע מעט מוזראך האמן ליאתה מוכרח לסמוך עליהאם מסוגל אתה לסמוך עלי?”

"מסוגל אני", אמרתיאבל וואלהכבר התחיל להיגמר לי הסבלנות. “דבר כברוחאלאס עם השפה הזאתדבר כמו בנאדם".

"אני מאוד מתנצלאדוניהאם אוכל להזמין את אדוני לכוס תה קצרה ושם אסביר לו את הכל?”

"לאאדוני לא אוהב תה”.

"ומה לגבי קפה?”

"לאדוני אין זמן לקפהזהומספיקפספסת את הצ'אנס שלך עם כל הזיוני שכל האלה". מודהברגע הזה כבר ממש כעסתיאבל מה לעשות – הוא עלה לי על העצביםכל הנימוסים האלה שלומבקש אישור כדי לשאול שאלהבדרך כלל אני בכלל לא עוצר לפסיכים כמוהוהתחלתי להתרחק ממנו למה אני איש עסוקכמו שכבר אמרתי לואלא שפתאום הוא עושה לי מאחורה:

"אדוני יכול להציל את המדינה שלו".

הסתובבתי והתקרבתי אליו חזרה. “מה זה?”

"אדוני יכול להציל את המדינה שלואדוני אוהב את המדינה שלו?”

"תקשיב לי טוביא חתיכת מתרומםלאדוני יש מגבת עם דגל ישראלאדוני מתנגב עם דגל ישראל". הייתי ככה קרוב לדפוק לו אחת בפרצוףכבר גמרתי גרועים ממנו.

"אם כךאני מתחנן שאדוני יבוא איתי לבית הקפה שמעבר לכביש ויקשיב למה שיש לי להגידאדוני יעשה שירות למדינה שלו".

"בואנ'האדוני נתן שלוש שנים בתותחנים בשביל המדינה שלואדוני לא עושה יותר שירות לאף אחדחוץ מלאשתו”.

"המדינה שלכםהיא בסכנה", הוא פתאום עבר ללחישותדפקט כזה עוד לא ראיתירציתי להוריד עליו סטירהלחנוק אותו עם הצעיף הזה שהוא לבשאולי לסדר לו את הראשאבל לא נעיםככה ברחובבאור יוםואיך שהתחלתי לחשוב מה לענות לפסיכי הזההוא אומר: “בסיכוןהמדינה שלכם בסכנה ובסיכוןאדוני חייב לבוא איתי עכשיולטובת המדינה שלו".

עכשיותגידו עלי מה שתגידו – וברוך השםכבר אמרו עלי כל כך הרבה דברים שאפשר היה לכתוב ספר על הספר שהיו כותבים עלייעני ספר המשך – בכל אופןהרבה דברים אני כןאבל בוגד לאהיתה את הפעם ההיאבאילתאבל זה היה בהסכמהלא של אשתישל השניהואני בכלל לא מדבר על בגידות כאלהלמה מי יקבע לי מה נחשב בגידהיכולה לשבת שםזאתיליד הבריכהעם החצאית הזאת שלהואתה באופתאום היא כולה חסודהיעני דוסיתמתחילה להתלונן ולהתחרפןמותקרציתי להגיד להאולי אפילו אמרתיזה היה לפני הרבה זמןמותק – עלי לא עובדיםאו חצאית או דתיהאין שניהםאנשים שרוצים לשמור על הכסף שלהם לא משאירים את הדלת של הכספת פתוחהככה אני זוכר שאמרתי להוחזרתי למיםלמה ידעתי שאם היא באמת דתיה היא לא תיכנס אחריואם היא לא דתיה וכן תיכנס אחרי – איך אומריםשיבושם להוולקאםאבל זה לא מה שרציתי להגידאני לא מדבר על בגידות כאלהאני מדבר על בגידות במדינהואפשר להגיד עלי הרבה דבריםאבל בחיים אני לא אבגוד במדינה הזאתנכנסתי אחרי החתיכת אידיוט לבית קפה ממול הרמזוררק בשביל הסיכוי הקטן שהמדינה הזאת באמת נמצאת באיזה סיכוןוהדביל לא מחוק מהתחת מכל הסמים שהוא בטח עשה בהודו.

"תפריט כה עשיר", הוא אמר.

"מי עשיר?”

"התפריטהמון מאכלים שונים".

הסתכלתי מסביב לראות שאף אחד שאני מכיר לא במקרה יושב קרוב ורואה אותי עם הקוקו הזההוא קרא את התפריט כאילו זה היה המוסף ספורטכולה תפריט של בית קפה. “תזמין מה שאתה רוצההכל עלי", הוא אמר.

שרקתי לאחת המלצריות שתבוא וביקשתי כוס מיםלמה זה חינםככה תמיד טוב שיהיהוקפוצ'ינו בסגנון וינאילמה זה היה הקפה הכי יקרויש לי זכרונות ממש טובים מהקזינו בליטא.

המתרומם הזמין סנדוויץעם חביתה ואיזה שייק פירות שהגיע עם קש מגולגלכשאחת המלצריות חזרה היא הניחה מולו את הכוס מים שליומולי את המשקההומואים הזה שלווואלהאין לי בעיה עם הומואיםשיעשו מה שהם רוצים בחדרי חדריםכמו שאומריםאבל באותו רגע התפדחתייושב מול הדבר הכתום הזהבכוס שנראית כמו איזה מעפרה ענקיתעם הקש הזה – מזל שלא ראו אותיישר הזזתי את זה לצד שלו והוא העביר לי את המיםראיתי שהכוס לא מלאה עד הסוף אבל לא אמרתי לו כלוםלמה כל הזמן ניסיתי לחשוב על ביטחון המדינהואם אני אתחיל להאשים אותו שהוא גנב לי חלק מהמיםמאיפה לי לדעת מה יקרהשרקתי למלצרית וביקשתי עוד כוס מים בשביל הבחור פהככה גם יצאתי לארגמכל הצדדים.

אחרי כמה דקות קיבלתי את הקפה שלישהיה מלא בכל כך הרבה קצף וקצפת שבקושי הרגישו את הקפהבכל זאת שתיתי אותו עד הסוף וחיכיתי שהטמבל ידברכשהוא גמר את הסנדוויץהוא אמר:

"אני צריך ממך סודיות מוחלטת".

"אבאל'הכדאי שתתחיל לדבר למה עוד רגע אני הולך ולא חוזר יותרבסדרסודיותהלאה".

"המדינה שלכם בצרות".

"אמרת את זה כברהלאה".

"אני מתנצלאני בסך הכל מנסה להסביר לאדוני את המצב הסבוך".

עשיתי תנועה עם הכסא כאילו אני בא לקום ולצאת החוצההטמבל נבהל וסוף סוף התחיל לדבר דוגרירק איומיםהמפגרים האלה מביניםהפעם הוא זה שהסתכל מסביבכאילו כדי לראות אם מסתכלים עלינואחר כך אמר:

"אדוני צודקאין לנו הרבה זמןנשלחתי לכאן מטעם מלכת אנגליהמלכת אנגליה החליטה שהיא רוצה לעשות סדר במזרח התיכון".

"מלכת אנגליה".

"מלכת אנגליהכן".

הסתכלתי לו בעיניים לראות אם הוא מסתלבט עלי או סתם דביל. “מלכת אנגליה רוצה לעשות סדר במזרח התיכון", אמרתי.

"אמתמלכת אנגליה מאוד מתוסכלת מכל מה שהולך כאן כל השנים האלה".

החלטתי לבחון אותולראות אם הוא משקרשאלתי איך קוראים להלמלכת אנגליה הזאת שלואלא שכשהוא ענה 'אליזבתלא ידעתי אם זאת תשובה נכונה או לאבאנגליה אני זוכר רק את ההואזה עם האוזניים כמו של דמבוכל המלכות האלה שלהם תמיד נראות זקנות כאלהאותו דבררגל וחצי בקבראף פעם לא לוקחים שם מלכה כוסית.

"אז אליזבת מתוסכלת?” שאלתיהחלטתי לתת לו כמה דקותצ'אנס אחרון לפני שאני קם והולך.

"מאודיתרה מזאתהיא מרגישה אשמהמתחילה לפקפק בדבריםהיא אומרת שאילולי תקופת המנדטאולי ישראל היתה מתפתחת אחרת לגמריאולי הכל היה שקט עכשיו".

"צודקת", אמרתימה אכפת לי שאחרים יקחו על עצמם אשמההמלצרית הגיעה ופינתה לנו את הכליםהמשוגע ביקש קפה כמו שליפתאום התחלתי להיות רעב אז ביקשתי סנדוויץכמו שלו.

"אני לא משוכנע שהיא צודקתאבל האשמה ממש מפריעה לה בתקופה האחרונהכנראה שהיא הדחיקה אותה הרבה שניםועכשיו היא נחושה לפתור את המצב".

"וואלההגיע הזמן באמתומה מלכת אנגליה בכלל קשורה אליך?"

"אני חושש שאיני יכול לחשוף את כל הפרטים שבראשותירק להגיד שאני אחד האנשים המקורבים ביותר למלכה".

"ליזי".

"אליזבתכןומצד אחד כואב לי לראות אותה ככהאכולת אשמהבקושי ישנה בלילותמצד שניאני דואג גם למדינה שלנוומהיכרותי עם המלכההיא לא תוכל לעשות פה סדרהיא לא תוכל לפתור את הסכסוך".

היה לו עוד משהו להגיד אבל המלצרית הגיעה והביאה לנו את הקפה והסנדוויץ'. החבר של המלכה אוטומטי בא לקחת ביס ודפקתי לו על הידלא ייאמן איזה חוצפה יש לאנשיםהוא ביקש סליחההעביר לי את הצלחת ואת הקפההזזתי בחזרה את הקפה אל הצד שלודביל.

"אקיצרהבנתי", אמרתי בין לעיסות. “המלכה רוצה לעשות כאן שלוםלמרות שלדעתי צריך פשוט לזרוק את כל הערבים האלה לאיזה יערואתה לא רוצה שהיא תבוא לעשות כאן שלום".

"אמת".

"ואיך אני קשורמה אתה רוצה ממניקודם אמרת שאני יכול להציל את המדינה”.

"נכוןמשום שאם המלכה תבוא ותנסה להשליט פה סדרתאמין לי שיהיה הרבה יותר גרועזאת מנטליות שונה לגמריישראל פשוט לא מדינה מונרכית באופי שלהאתה מבין?”

פיירלא הבנתיאבל טיפש הוא לא יוציא אותי. “ברור", אמרתי לואפילו עצמתי עיניים ועשיתי כן עם הראששייראה כאילו לא רק שאני מבין – אני מבין מאוד.

"ידעתי שאדוני יביןלכן אנחנו צריכים לעצור אותהזה לא יועיל להזה לא יועיל למדינה".

"ברור".

"אז הנה מה שאני מציע", הוא אמרועוד לפני שהתחיל להציע הייתי חייב להיכנס לו במילים.

"רק בוא אני אגיד לך מראשאני עם השטויות גמרתירוצה לדקור את המלכה – וולקאםאבל אני לא יושב בכלא".

"השם ישמורלעולם לאזו ממש לא היתה כוונתי".

"למה אמרתי לךנתתי את הזמן שלי למדינהנתתי את הזמן שלי גם לכלא". כןמודה – קצת התרגשתי ברגע הזהגם אני בנאדם.

"לעולם לאאני מציע – התכנית המקורית שלי היא שתבוא איתי לאנגליהלארמוןוביחד נסביר לה שזה לא רעיון טובלי לבד היא לא מקשיבהכנראה בגלל היחסים הקרובים שלנו היא חושבת שאני לא אובייקטיביהיית פעם בלונדון?"

"לפני כמה שנים טסתי עם חברים לראות כדורגלצ'לסי נגד איזה עגלותוואלהשחטו אותנו במחיר וקיבלנו 0:0. בשביל 0:0 יכולתי להישאר בארץ".

"אז הפעם אני מבטיח לך חוויה אחרת לגמריכמובן שאנחנו נשלם על הטיסהעל המלון ועל כל ההוצאות".

הבית קפה התחיל להתרוקןשמתי לבככה שלקחתי את הכיסא קצת יותר קדימהממש צמוד לשולחןבלי לפחדוואלהלא תזיק לי חופשהברוך השם מגיע לי קצת חופשומה אכפת לי – טיסה קטנהקצת לבלותלדבר עם הפסיכופתית הזאת בארמון שלהלראות אולי יש נסיכות כוסיותקצת שופינג לילדיםשלא יתחילו לעשות לי פרצופיםולחזורנשמע טוב.

"סגור", אמרתי לו. “הכל בשביל המדינה".

"נפלאידעתי שאוכל לסמוך על אדוניברשותךאצא רגע להביא כמה מסמכים מהאוטוכולל כרטיס הטיסהונעבור על הכל".

"על לא דבר".

עשר דקותעשריםארבעים דקות עברוואחרי שעה שהוא לא חזר כבר ממש התחלתי להתעצבןשרקתי למלצרית שתביא לי עוד כוס מיםשתשאיר את הקנקןעדיף ככהובמקום להסתכל על החשבון הסתכלתי דרך החלוןכוס אמא של המתרומם המזדיין הזהאם הוא יגרום לי לחכות ככה בארמוןתוך שניה אני תופס מונית לשדה תעופהגם כן תרבות.

ראשון

פורסם: 25/12/2012 ב-אחרים

טוב, אז כיאה למישהו שתמיד התעקש לעמוד בחזית של המהפכה הטכנולוגית, גם אני החלטתי לנסות את הדבר הזה שכולם מדברים עליו ליד באר המים.

השלב הבא: לבדוק את ה"מיקרוגל" הזה.

אם תחפשו, תמצאו בבלוג הזה קצת כתבות ספורט שפורסמו בוואלה, סיפורים קצרים שפורסמו במסמך וורד, ומדי פעם גם אותיות אחרות, שלא קשורות. דבר אחד לא יהיה בבלוג הזה, כי עם כל הכבוד לחופש הביטוי, במקומות מסוימים צריך להציב גבולות: מתכונים בחרוזים. מתכונים בחרוזים לא יהיו כאן, אני מבטיח.

תודה על הכניסה וסליחה על היציאה המהירה.