חתול בשק

פורסם: 27/02/2014 ב-הומור, סיפורים קצרים

אחרי הארוחת צהריים סימה שאלה אם אני אוהב אותה.

"מה זאת השאלה הזאת עכשיו?” אמרתי וניגבתי קצת לחם מהמיץ של הצלחת.

"שאלה, מה.”

"אכלנו, נהנינו ועכשיו זה? מה זה זה? ברור שאני אוהב אותך. אם לא הייתי אוהב אותך, לא היית יושבת פה עכשיו.” הסתכלתי על הקערות הריקות חזק, כדי שתבין שלבד הם לא יגיעו לכיור.

"תן לי שלושה דברים שאתה אוהב בי,” סימה תפסה אומץ ואמרה בשקט.

"מה זה?”

"שלושה דברים שאתה אוהב בי.”

"סימה, אמרתי לך אלף פעם לא להכניס מספרים לקשר שלנו. זה לא מכבד אותך ולא מכבד אותי.”

"בסדר, אז פעם אחרונה: אם אתה באמת אוהב אותי, תגיד שלושה דברים שאתה אוהב בי. קראתי שהרבה פעמים זה טוב, לתת ככה חיזוקים לצד השני.”

"אין לי כח לזה עכשיו, סימה. רוצה לשחק משחקים, תביאי את המונופול שההורים שלך הביאו לנו לפסח.”

"ראש השנה.”

"את באה לעצבן אותי עכשיו?”

"אני רק אומרת, למען הדיוק.”

"בשביל. בשביל הדיוק. את יודעת שאני לא אוהב שאת משתמש במילים כאלה. הנה משהו שאני לא אוהב אצלך, כבר יש אחד, ואם תמשיכי ככה אז מהר מאוד נגיע לשלוש.”

סימה קמה וברחה לחדר שינה בלי לפנות את הכלים לכיור ולעשות קפה. ישבתי עוד כמה דקות, למה בדרך כלל היא מבינה לבד את הטעויות של עצמה וחוזרת על ארבע, אבל הפעם לא. עשיתי קפה והשארתי את הכלים על השולחן, שלא תחשוב שמשהו השתנה פה והלכתי לישון על הספה, למה אני בכל מקרה מעדיף בצהריים לישון על הספה. ישר חלמתי שאני בלונה פארק, על גלגל ענק ולידי יושב דג זהב ומציע לי שלוש משאלות. כנראה שעדיין חשבתי על סימה, למה אמרתי לו: “לך תזדיין אתה והמתמטיקה שלך. למה שלוש? למה לא שתיים? למה לא אין סוף?”

"ככה עובדת האגדה,” הדג אמר.

לפעמים בחלומות אני מצליח לשלוט במה שקורה לי. סימה אומרת שפעם היא קראה על זה באחד העיתונים האלה שלה, שקוראים לזה חלומות מוצלים, שאתה חולם אבל גם יודע שאתה חולם – משהו כזה – ופתאום הרגשתי שבאמת אני בתוך חלום מוצל, וישר ניצלתי את זה. חשבתי שמה שהכי הייתי רוצה עכשיו זה ספריי כזה שעושה צבע כסף, ותוך שניה הוא הופיע לי ביד, וישר ריססתי את הדג. הוא קפץ לספסל שמאחורינו בגלגל הענק ואמר לזוג זקנים: “שלום, אני דג זהב ואני מציע לכם שלוש משאלות,” אבל אף אחד כבר לא האמין לו.

איך שקמתי ידעתי שאני חייב לעשות משהו, למה אם יש משהו שאני לא אוהב זה ערבים, ואם יש עוד משהו שאני לא אוהב, והאמת שיש, יש הרבה דברים שאני לא אוהב, ועוד אחד מהם זה לראות את סימה עצובה. כשסימה עצובה היא מבאסת לי את כל השמחה, ולא משנה כמה אני מנסה להתעלם, משהו במאחורה שלי בראש לא נותן לי להתעלם עד הסוף. בלי להישמע מתחנגל, יכול להיות שזאת האהבה האמיתית: שאתה לא יכול להתעלם עד הסוף ממישהו. בכל אופן, ישר שמתי על עצמי מכנס ונסעתי לקניון, גם כדי להתאוורר וגם כדי לקנות לה משהו. אחד הדברים הכי קשים זה לקנות לסימה מתנה, למה היא אוהבת הכל. זאתי, אפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל בררנית היא לא. אף פעם לא עושה פרצופים כשאני מביא לה דברים, לא כמו הקודמות שלי, שהיית צריך לבחור בפינצטה מה להביא להן ובסוף מסתבר שהם בכלל לא אוהבות פינצטות, לא משנה אם יש עליהם חריטה מיוחדת בשבילם.

הסתובבתי בין החנויות בגדים והתכשיטים, ודי מהר התעייפתי. לפני כמה ימים, אחרי שגמרנו לראות סרט טבע בסלון (בזמן האחרון סימה מאוד אוהבת סרטי טבע), סימה אמרה שזה יכול להיות מאוד מיוחד לחיות בממלכת החיות, שמה לא צריך בגדים ורהיטים וכסף וכל זה. פייר? לא קניתי את זה. סימה מתה על בגדים ורהיטים וכסף, ולפעמים נראה לי שהיא סתם אומרת דברים שהיא שומעת בחוץ כדי לעשות עלי רושם.

"תחשוב על זה,” היא עשתה.

"'חשבתי. לא רוצה את כל הכונפות של העולם ערומות ברחוב. אם הייתי רוצה לראות אותם ערומות הייתי הולך הביתה שלהם.”

"תחשוב במובן הפילוסופי.”

"מה זה?”

"הפילוסופי.”

"נהיית פילוסופית עכשיו?”

"אני רק אומרת שלפעמים צריך להסתכל על דברים במבט רחב יותר.”

"מי קבע שצריך?”

"אולי לא צריך, אבל זה טוב לפעמים ככה לפתוח את הראש.”

"סימה, אני פתחתי את הראש איזה עשר פעמים בתור ילד. הספיק לי. מעכשיו אני סוגר את הראש.”

"לדעתי זה יכול להיות כיף לחיות בעולם כזה, בלי חומרנות. ככה הכל באמת בא מהלב, לא כמו היום, שנגיד, אם אתה רוצה להביא לי משהו, מאיפה לי לדעת מה זה, יש כל כך הרבה אפשרויות, ואני לא רוצה לקבל חתול בשק.”

ואיך שהיא אמרה את זה, עשיתי לעצמי סימן קטן בראש, שזה משהו שצריך לזכור. מלא פעמים סימה עושה עלי פילוסופיה הפוכה, אומרת משהו אחד ובעצם מתכוונת למשהו אחר, וברגע ההוא היתה לי הרגשה שהיא שוב עושה את זה. אחרי איזה עשר חנויות בגדים נזכרתי בשיחה הזאת והלכתי לחנות של החיות, זאת שמסריחה מחרא של אוגרים.

"שלום,” האישה שבכניסה עשתה לי.

"שלום רב.”

"אתה צריך עזרה?”

שמרתי את הקלפים קרוב לחזה, למה אלה, ברגע שאתה אומר להם מה אתה רוצה, ישר תוקעים לך מחיר. “מחלקת החתולים בבקשה.”

"חתולים יש לנו רק שניים. שם, בכלובים משמאל.”

"כולה שניים?”

"רוב האנשים שמחפשים חתולים הולכים לצער בעלי חיים.”

היה בה משהו מעצבן, בזאתי, ואיך שהיא אמרה את זה ידעתי שלא משנה מה, לא משנה אם השני חתולים האלה נראים כמו התחת שלי, אני קונה אחד מהם, פרנציפ. התקרבתי אליהם ופייר, יפים הם לא היו. אחד היה ג'ינג'י, השני שחור. ישר ירקתי על הרצפה של החנות.

"אני מעדיפה שלא תירק בחנות מעכשיו,” ההיא עשתה.

"אולי עדיף שלא תשימי כאן חתולים שחורים.”

"אולי עדיף שלא תשימי כאן חתולים שחורים,” עשתה שוב.

"את מחקה אותי?”

"זה לא אני,” היא צחקה, והצביעה שמאלה, לאיזה תוכי אדום ענק בכלוב קצת יותר גדול מהשאר. שמתי לב שככל שהכלוב היה יותר גדול, ככה המחיר היה יותר יקר.

"מה זה זה?”

"ג'אקו מדבר. בן ארבע.”

קירבתי אליו את הפרצוף ועשיתי: “תקשיב לי טוב, ג'אקו, עוד פעם אחת אתה מחקה אותי ואני משחרר אותך פה לעוף בקניון עד שתיכנס באיזה חלון ראווה. ברור?”

שתק. לא נולד התוכי שינצח את

"תקשיב לי טוב, ג'אקו” הוא עשה.

"בוא נחזור לחתולים,” המוכרת אמרה.

"חצוף זה.”

"זה לא אישי.”

"כמה הוא עולה?”

"5,000.”

"שקל?”

"5,000 שקל, כן.”

"והחתולים?”

"400 כל אחד, וזה כולל סל חיסונים מלא. אלה בנות, שתיהן מעוקרות ומחוסנות לגמרי. וזה כולל את הכלוב.”

"ואם אני לוקח את שתיהם, כמה זה יוצא לי?”

"800.”

"תוציאי רגע את הג'ינג'י, נראה מה הוא אומר.”

הוציאה את הג'ינג'י. איך שהניחה על הרצפה של החנות, ישר השתין איפה שירקתי קודם. חייכתי והסתכלתי עליה. לא הסתכלה חזרה, רק אמרה: “הוא בן שנה וקצת, הגיע מבית מסודר עם יציאה לחצר. והוא שובב כמו שאתה יכול לראות.”

"איך קוראים לו?”

"אנחנו לא נותנים להם שמות.”

"מה עם התוכי?”

"מה איתו?”

"ג'אקו?”

"זה הסוג.”

"אז השם פנוי?”

הסתכלתי עלי ולא הבינה.

"יאללה, תביאי את הג'ינג'י. אני אקרא לו ג'אקו. יש לך שק?”

"אתה מקבל את הכלוב.”

"אני מעדיף שק.”

"אין לי שק. מזומן או אשראי?”

הסתובבתי בקניון עם ג'אקו בכלוב, ואיך שיצאתי מהום סנטר עם השק הכנסתי אותו פנימה. קצת יילל, אבל שמתי אותו מול המזגן באוטו, שיירגע, ונסעתי מהר כדי שלא ישתין לי על המושבי עור.

בדרך הביתה חשבתי על שלושה דברים שאני אוהב בסימה ושוב לא הצלחתי, אבל הפעם היה לי תירוץ: ג'אקו כל הזמן יילל והפריע לי לחשוב.

בניגוד למה שאמרתי קודם, יכול להיות שזאת בעצם אהבה אמיתית: שאתה לא מצליח לחשוב על שלושה דברים שאתה אוהב בבת זוג שלך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s