האיש שדפק את השלום

פורסם: 25/12/2012 ב-הומור, סיפורים קצרים

אם רק הייתי יודע, תאמינו לי שלא הייתי עושה את זה. אני לא בנאדם רע. בתי הכלא מלאים באנשים שהיו חוזרים על הפשע שלהם גם במבט לאחור: אלה שרצחו לא רצחו בטעות. אי אפשר גם לאנוס בטעות. ומעולם לא שמעתי על מישהו שהעלים מס בלי כוונה. לא. אני, אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל אחורה – בקטע מילולי, כפי שמיד תבינו – ברגע, ברגע הייתי עושה את זה. כי טעויות קורות בעולם. ואם מישהו עושה טעות, והוא בכלל לא התכוון, ובדיוק ברגע שהוא עשה טעות הצטברו עוד כמה דברים לא קשורים, שלא בשליטתו, וקרתה טרגדיה, אז מה, תזרקו עלי את גם את הגורל? אני אשם שבדיוק באותו רגע היא היתה על הכביש? אני אשם שהיא לא זזה? אני אשם במצב התנועה באותו בוקר? במזג האוויר? לא. אני לא צריך להיות אחראי לצירופי מקרים של העולם. אם ככה אז תעמידו למשפט את אלוהים אם אתם רוצים, ואם אתם לא מאמינים בו אז שימו שם, על הדוכן, איזה אל יווני או עשרה. אומרים שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות, אבל אף פעם לא שמעתי מישהו מתאר את ריצוף השביל לגן עדן. האם הוא רצוף בכוונות רעות? כמובן שלא. גם הוא מלא בכוונות טובות. אנשים טובים פועלים מתוך כוונות טובות.

ומה, נראה לכם שאכפת להם, נראה לכם שלמישהו אכפת מהכוונות שלי? זין אכפת. שבעים שנה של קולנוע וטלוויזיה הרסו לכולנו הכל. כששוטר עוצר אותך עכשיו, כל דבר שתגיד יישמע כמו קלישאה קולנועית מהוליווד: אשתך עוברת צירים? כן, בטח. אבא שלך שוכב עם התקף לב בבית חולים? לך תעבוד על מישהו אחר. הבן שלך הלך לאיבוד ברחובות? אמין, ממש אמין. בסדר, אני מבין שכנראה היו קצת יותר מדי אנשים שניצלו את השיטה, או את טוב ליבם הנדיר של השוטרים, אבל מה עם כל אותם פעמים שהמשפטים האלה נכונים? מה עם כל הגברים שבאמת מסיעים את אשתם ללדת, ונוסעים 115 בכביש של תשעים? מה עם כל הבחורות שאמא שלהן באמת היתה מעורבת בתאונת דרכים ליד צומת קסטינה, והן חייבות להגיע אליה עכשיו, אבל ממש עכשיו? זה כבר לא עולם של שחור ולבן – זה עולם של שחור או לבן. תבחר מקצוע, תקבל צבע, ואיתו תתנהג למשך שארית חייך.

אז אני משער שאין טעם אפילו להגיד שבאותו בוקר, כשדרסתי אותה, בכלל מיהרתי להגיע לאיזור הפיגוע, כי למרות שתמיד אומרים לאנשים להתרחק, בתכל'ס תמיד צריכים עזרה. תמיד. הייתי רק בזירת פיגוע אחת בחיים שלי, אבל מאז, אם קורה משהו קרוב אלי, אני ממהר להגיע ולעזור במה שצריך. אני לא מפחד. אתה צריך להיות מאוד טיפש או מאוד חכם כדי להתפוצץ במקום בו התפוצצו כמה דקות לפניך, ואלה, הערבים, לא מאוד טפשים ולא מאוד חכמים. זאת הבעיה איתם. אם הם היו מאוד טפשים או מאוד חכמים, כבר היה כאן שלום מזמן. אבל הם באמצע, וגם אנחנו באמצע, ולך תעשה שלום עם אמצע.

כן, מיהרתי. מודה. וכן, יכול להיות שלא האטתי כמו שצריך במעבר חציה. אבל כוס אמק, 22 שנה על רצח יונה? יש אנשים שמסתובבים חופשי ברחובות, ואותי דפקו 22 שנים בפנים כי דרסתי איזו חיה מסכנה שנתנו לה כנפיים ובכל זאת היא מעדיפה לחצות במעבר חציה. אני אומר, אם את כל כך טיפשה, מגיע לך למות. זאת אבולוציה פשוטה, לא רצח פלילי: הטפשים נכחדים. והנה, במקרה שלי, אדם חזק עם כוונות טובות ללכת ולתת יד לאנשים גוססים נדפק 22 שנה בפנים. הדבר היחיד שנשאר לי הוא לקוות לקיצור על התנהגות טובה. זאת הנחמה היחידה. אתה יכול לאנוס ילדה בת ארבע ועדיין ליהנות מהתנהגות טובה. אם אני הייתי מנהל את המדינה הזאת היו מקבלים קיצורים על התנהגות טובה יחסית, בואו נעמיד דברים בפרופורציות.

אבל איזה פרופורציות, זין פרופורציות יש במדינה הזאת. הדבר היחיד שאכפת פה לאנשים זה סמלים. את כל השאר כבר דפקנו – לא הוצאנו זמר אחד נורמאלי לעולם; פעם במאה שנה אנחנו עולים למונדיאל; פעם במאתיים זוכים באוסקר; וואלה, אחת לשתי מלחמות אנחנו מנצחים, וכובשים איזה שטח עליו נצטרך לוותר במשא ומתן הבא. אבל בסוף אנחנו מאבדים גם את השטחים האלה, וכל מה שנשאר לנו זה כמה סמלים והמנון. ובמקום להגן ולדאוג שלאנשים כאן יהיה טוב, אנחנו דואגים לסמלים שלנו. עדיף למות בעד ארצנו מלחיות בעד עצמך.

איך זה שאתם דרסתם עשרות יונים בחיים שלכם ולא קיבלתם אפילו מבט עקום ברחוב ואני, על יונה אחת נכנסתי לכלא ל-22 שנה לפני התנהגות טובה יחסית? סמליות. במשפט שעשו לי טענו שדרסתי את יונת השלום. אני יודע שחלקכם חושבים עכשיו: איזה חלאת אדם. טוב שיירקב בכלא. ואם היה לנו עונש מוות כאן, היינו מפעילים אותו עכשיו. שיראה איך אייכמן הרגיש.

מצד שני, אני מקווה שלא כל המדינה הזאת משוגעת, וחלק מכם גם חושב: כולה יונה. ובכלל, איך ידעו שזאת יונת שלום, ולא סתם איזה יונה מעצבנת שמשמיעה קולות מרגיזים לאללה ומחרבנת בעיקר על מכוניות לבנות? שאלה טובה. לפי התובע, בניתוח של אחרי המוות מצאו בתוך הפה של יונה עלה של זית. צירוף מקרים? בטח. ככה כל בנאדם הגיוני היה חושב. אני מוכן לחתום שעכשיו, ממש ברגע שאתם קוראים את זה, מרחפות מעלינו מיליון יונים עם עלים בפה. בטח יש כאלה שמסתובבות עם עלים של חסה בפה. מה היה קורה אם הייתי דורס יונה עם עלה של חסה, אה? מה אז? אז זאת לא היתה יונה של שלום, אלא יונת בריאות?

סמליות. הכל כאן סמלי. השופט אמר שמגיע לי עונש כבד למען יראו וייראו, וגם זה נשמע מפגר לאללה: איזה יראו, איזה ייראו? למה, יש עוד יוני שלום מסתובבות חופשי? אם כן, אולי זאתי שדיממה למוות על הכביש לא כל כך נדירה, ואז מה הביג דיל. ממילא היא לא עשתה עבודה כל כך טובה. ואם לא, והיא היתה היחידה, למה לקבוע תקדים? ממש רעיון טוב. אולי נקבע עוד תקדים, נגיד, שאסור לירות כדורים חיים על טוסטרים מהלכים. מי שיירה בטוסטר מהלך, מינימום שבע שנים בפנים. ואלה יהיו השבע שנים הטובות שלו, ככה נקבע, כי אם ממילא הכל סמלי, אז נדפוק אותו עד הסוף.

בתקשורת כתבו שגמרתי לנו את תהליך השלום. גם כן מתחסדים שמאלנים מסריחים. תמיד כיף שיש על מי להפיל את התיק. אני? אני גמרתי את תהליך השלום? אתם בטוחים שזה לא המנהיגים הדגנרטיים ששולטים בשני העמים האלה כבר שישים שנה? האגו המאסיבי? המיליטנטיות המובנית? כן? אני? אוקיי, בסדר. כנראה שעכשיו באמת כבר אין סיכוי לשלום. בעיתון אחד אפילו כתבו שהסימן הראשון לא איחר להגיע, כמה דקות אחרי שדרסתי את היונה היה הפיגוע ההוא. מסלפים שם עובדות כאילו כלום. אבל מה, מישהו יקשיב לי? מישהו יקשיב לרוצח? זין יקשיב. וכשאני אומר שהיונה הזאת, כדי לקחת את הענף הזה של הזית שלה, צריכה לחפש חודשים שלמים כי המתנחלים גנבו לפלסטינאים את כל המסיקים, מישהו מסכים איתי? איזה מקשיב. אף אחד לא מקשיב.

האמת? בסך הכל בסדר כאן, בכלא. יש מים חמים במקלחות, יש טלוויזיה כל ערב, ובניגוד למה שאתם בטח חושבים, האוכל ממש לא רע. גם החבר'ה טובים. אבל מה, לישון אני בקושי ישן, למה המצפון שלי לא נותן לי לישון. כשכולם טוחנים לך כל הזמן בשכל שאתה חרא של בנאדם, שהרגת את המדינה ושבחיים לא יהיה שלום בגללך, מאוד קל לעצום עיניים אבל בדרך כלל כלום לא קורה. אתה פשוט שוכב על המזרון הדקיק שלך, בתא שהוא קר גם בקיץ, עוצם עיניים, וחושב על היונה המסריחה הזאת. שישים שנה היא דפקה אותנו, העצלנית, לא שלום ולא בטיח. כשראש ממשלה לא מוריד את אחוז האבטלה בקדנציית ארבע השנים שלו, כולם דורשים משאל עם. אבל כשהמעופפת המחורבנת הזאתי יושבת על התחת שלה ולא מגשימה את הייעוד היחיד שלה? כלום, כולם מפחדים ממנה. יאללה. אז עכשיו אין כבר ממה לפחד. הבת זונה עלתה למעלה. בטח הגיעה לגן עדן. בכל זאת, היו לה כוונות טובות חבל על הזמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s